פסק-דין בתיק ת"א 4972-04

1.         התובעת ילידת ילידת 11/10/1963 תבעה את הנתבעים על נזק גוף שלטענתה נגרם לה ב-  2 תאונות דרכים שאירעו בימים 20/7/97 כאשר נסעה כנוסעת ברכב בה נהג בעלה לשעבר, הנתבע מס' 1 ברכב בבעלות מדינת ישראל (להלן: "התאונה הראשונה")  וביום 25/1/04 כאשר הייתה הנהגת ברכב שבוטח על ידי הנתבעת מס' 3 (להלן: "התאונה השניה") לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.  הצדדים חולקים על הנזק.

הנכות הרפואית

2.         לטענת התובעת הרכב בה נסעה בתאונה הראשונה התנגש ברכב אחר. היא ישבה במושב האחורי לא חגורה  ונגרמו לה חבלות ברוב חלקי גופה בעיקר בראשה , בצוואר, בגב, בבטן ובגפיים. בתאונה השניה התנגש ברכבה רכב אחר מאחור ובבית החולים נמצא כי היא סובלת מכאבים בצוואר, כתף ימין , גב ובטן. 

מומחה בתחום האורתופדיה, פרופ' א' פינסטרבוש אשר בדק את התובעת בשנת 2005 מציין בחוות דעתו כי לא הוצגו לו מסמכים מחדר המיון בהקשר לתאונה הראשונה  ולא בוצעו צילומים כי התובעת הייתה בהריון. תיעוד ראשון היה משנת 2008 ואז התובעת התלוננה על כאבי ראש, צוואר וגב. הטיפול הרפואי התמקד בברור נוירולוגי ובפיברומיאלגיה כחלופה אחת ומחלת בלוטת התריס (התירואיד) כחלופה שניה.  

לגבי התאונה השניה מפנה המומחה לאותם תלונות שעליהם הלינה תובעת לאחר התאונה הראשונה. הוא לא מצא הפרעה משמעותית בעמוד שידרה צוארי ומותני וסבר כי ההפרעות שייכות לתחום הנוירולוגי או פרעות בבלוטת התריס ועל כן הוא לא קבע לה נכות רפואית אורתופדית.

בנוסף מונתה פרופ' קפלינסקי, ז"ל כמומחית בתחום הרפואה הפנימית והראומטולוגיה ולפי חוות דעתה התובעת לקתה במעין תערובת של הפיברומיאלגיה ותיסמונת העייפות הכרונית . באשר לקשר לתאונה היא מצאה קשר בין מצבה לפני התאונה לבין התאונה הראשונה. פרופ' קפלינסקי המנוחה גם קבעה כי לתובעת נכות של 20% לפי סעיף 35(1)ג לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות  לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התוספת לתקנות").

לאור הפטירה בטרם עת של פרופ' קפלינסקי ז"ל מונה במקומה פרופ' מרדכי פרס לחוות דעה בתחום של רפואה פנימית וריאומטולוגיה. לפי חוות דעתו התובעת סבלה מתופעות פיברומיאלגיה קלות לפני התאונה הראשונה אך אז התחלואה לא גרמה לה לנכות. התאונה הראשונה החמירה את מצב התחלואה הקודם והוא העמיד את הנכות על 20% זמני ממועד התאונה ועד לשנת 20002. משנת 2002 הוא קבע כי מצבה השתפר ולכן הוא הקטין את הנכות ל- 10%. התאונה השנייה החמירה את המצב שוב פעם לרמה של "השפעה בינונית על כושר הפעולה" ולכן הוא קבע כי נכותה עומדת על 20%.  הוא העריך כי תוך שנתיים ממועד חוות הדעת בסיכוי של מעל 60% היא צפויה להשתפר ותפקודה יתאים ל- 10% לפי סעיף 35(1)ב' לתוספת לתקנות. חוות הדעת הוגשה בחודש אוקטובר 2006.

הוא המליץ לתובעת התעמלות יום יומית אינטנסיבית בבריכת שחייה, התעמלות בקבוצה וכו' כאשר עלות המינוי לבריכה הוא כ- 300 ש"ח לחודש.

באשר לתחלואה עצמה, ככל שהונח בפני בית המשפט חומר ראייתי עולה כי המחקר של תחלואה זו הוא בראשיתו, אך לא מצאתי מחקירת פרופ' פרס לשלול קיומה של תחלואה זו.

התובעת גם נבדקה בשנת 2007 על ידי ד"ר אומנסקי לאוניד מומחה בתחום הפסיכיאטריה . על פי חוות דעתו ככל הנראה לפני התאונה הראשונה סבלה התובעת ממצב רוח מסוג דיסתימיה הגם שלא אובחנה אך זאת על פי הרישומים בתיק הרפואי שלה. ההפרעה מתבטאת בסימנים קלים של דיכאון, כגון עייפות, כאבי ראש, או מחושים אחרים בגוף, ירידה קלה של מצב הרוח, נדודי שינה וכו'. התאונה הראשונה גרמה להחמרה במצבה הנפשי הבסיסי והביא לירידת מצב התפקוד שלה יותר ובהדרגה מצבה השתפר וכנראה שבשנת 2002 היא חזרה למצב התפקוד שלה לפני התאונה וגם לנהיגה. לאחר התאונה השנייה הופיעו תופעות דחק פוסט טראומטית וסימנים של מצב דיכאוני החמירו. בפברואר 2006 היא פנתה לטיפול פסיכיאטרי והחלה בטיפול ששיפר את מצבה אך לא השיב אותה למצבה ערב התאונה הראשונה.

לפיכך קובע המומחה כי ערב התאונה הראשונה לקתה התובעת בגין מחלת הדיסתימיה ב- 5% נכות נפשית - סעיף 34 א.-ב. לתוספת לתקנות - סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן קל - בינוני את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה של התובעת. אחרי התאונה הראשונה התפתחה הפרעת דחק פוסט טראומטית והחמרה של המצב הקודם ונכותה הועמדה על 20% - סעיף 34 ג' לתוספת לתקנות עד שנת 2002 שאז היא חזרה למצבה הקודם ערב התאונה הראשונה. לאחר התאונה השנייה מצבה החמיר ונכותה עלתה ל- 20% עד לסוף שנת 2006. בסוף שנת 2006 מצבה השתפר ולפיכך הועמדה נכותה הצמיתה על 10% סעיף 34 ב' לתוספת לתקנות דהיינו  סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה של התובעת. נקבע שיש קשר סיבתי בין התאונות לבין נכותה הנפשית.

המלצתו הייתה טיפול פסיכולוגי וטיפול פסיכיאטרי תרופתי פעם בשבועיים - פעם בחודש כאשר עלות הטיפול הפסיכולוגי הוא 350-400 ש"ח לחודש ועלות הטיפול התרופתי הוא 250 -300 ש"ח לחודש. באשר לפרוגנוזה לשיפור - הערכתו לא הייתה טובה מחמת נתונים האישיים והסביבתיים של התובעת.

לסיכום, הנכות הצמיתה של התובעת נקבעה אפוא בתחום הפיברומיאלגיה ובתחום הפסיכיאטריה כאשר המומחה בתחום הפסיכיאטריה קבע קיומה של נכות קודמת לתאונה של 5%. מבחינת הנכות הפסיכיאטרית נקבע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה הראשונה ואלו כתוצאה מהתאונה השנייה נגרמה החמרה שהתייצבה לבסוף על 10%. סה"כ 9.5% נכות משוקללת נפשית לאחר ניכוי הנכות לפני התאונה הראשונה. בתחום הראומטולוגי קבע פרופ' פרס כי הנכות הצמיתה בגין התאונה הראשונה היא 10% לאחר התייצבות ובתאונה השנייה הוא האריך, לאחר התייצבות, 10% אך נתונים אלה תוקנו בפרוטוקול לאחר שהובאו לידיעתו נתונים מההיסטוריה התעסוקתית של התובעת והנכות בגין פיברומיאלגיה בגין 2 התאונות הועמדה על 5% ( עמ' 26 לפרוטוקול).

בהעדר פירוט לגבי כל תאונה אני מחלקת את הנכות ל-2.5% לתאונה הראשונה ו-2.5% לתאונה השנייה.

הנכות המשוקללת בגין התאונות היא אפוא 14.26% כאשר החלוקה היא התאונה ה- I נכות צמיתה - 2.5% בגין פיברומיאלגיה; התאונה ה- II נכות צמיתה - 11.76% המורכבים מ-2.5% פיברומיאלגיה וכן 9.26% נכות נפשית משקוללת (התחלואה לפני התאונה ובנוסף הסינדרום הבתר חבלתי).

הנזק

3 .        אובדן כושר השתכרות בעתיד

ב"כ התובעת טוענים כי לתובעת אבדן כושר תפקודי של 25% והם עותרים לייחס מחצית לגבי כל תאונה. ב"כ הנתבעים חולקים על כך, לגבי כל תאונה. אני דוחה את המסקנה המוצעת על ידי ב"כ התובעת כי התובעת איבדה סך הכל 25% מכושר עבודתה. מדובר באישה צעירה שסבלה לפני התאונה הראשונה מתחלואה פסיכיאטרית ברמה של 5% בגין מחלקת הדיסתימיה ומפיברומיאלגיה שלא נקבעה לה נכות, כאשר התיאור של התחלואה הוא כאבים מוסקולוסקלטליים, כרונים מפושטים שעצמתם משתנה בימים, שעות, דקות ולרוב מתגברים במצבי לחץ נפשי או מאמץ פיזי ( חוות דעת פרופ' פרס). התחלואה הנפשית ערב התאונה הראשונה כוללת סימנים קלים של דיכאון, כגון עייפות, כאבי ראש או מיחושים אחרים בגוף, ירידה קלה במצב רוח, נדודי שינה וכו'. ד"ר אומנסקי מציין כי כ-30% של החולים בפיברומיאלגיה סובלים מדכאון קליני ( עמ' 7 לחוות דעתו).

התובעת נישאה בשנת 1993, בגיל 30 והלידות הראשונות הקדומות את התאונה היו בתאריכים 11.4.94 , 4.9.95, 24.2.97.